את 'הקפות השניות' שנוהגים היום לקיים בכל רחבי עיר בישראל, אני זוכר לטובה, ודווקא ממקום לא צפוי במועד לא צפוי.
הייתי אז בחור צעיר, כשהוזמנתי יחד עם קבוצה נוספת של תלמידי ישיבה לעיר מטולה לכבוד חג "שמחת תורה". הרב ברוך פכטר זצ"ל רבה של מטולה ביקש מקבוצת בחורים מישיבת "קול תורה", "חברון" ועוד להגיע לעיר בחג ולשמח את תושבי האזור, וביניהם החיילים ששמרו על הגדרות.
השנה הייתה 1993, בימי מבצע "דין וחשבון". האווירה בארץ קשה ומדוכדכת. הצפון מופגז מדי יום ביומו ותושבי העורף לא רואים את האור בקצה המנהרה. חג "שמחת תורה" קרב ובא, והרב פכטר מטכס עצה כיצד להביא את השמחה לעיר מטולה. גם כך קשה לשמוח. אווירת נכאים ברחובות. כמעט ואין יוצא ובא.
כשהגענו לעיר, שאלנו את המארחים היכן אנו ישנים. אני זוכר שהובילו אותנו למקלט עירוני, והודיעו לנו חגיגית שבמקום הזה אנו אמורים להעביר את החג. שריקות הטילים שמעלינו ורעמי האזעקות לא הותירו לנו הרבה ברירות. ההפתעה הגיעה בהמשך. כששאלנו את הרב פכטר היכן אמורים להתקיים הריקודים, הוא ענה לנו "ברחובה של עיר".
וכך, כשרעמי התותחים ברקע, התחלנו לשיר ולשמוח לכבוד התורה ברחובה הראשי של מטולה. אני זוכר שהיינו סקפטיים לגמרי לאחוזי ההשתתפות של התושבים, אך הרב פכטר שפקד על הריקודים נסך בנו כל העת תקווה שהנה אוטוטו מגיעים ההמונים…
חלפה שעה של ריקודים, והלא ייאמן התרחש מול עיננו. אט אט התמלא הרחוב בעוד ועוד אנשים מבני המושבה. נוטשים את המקלטים ואת המרחבים המוגנים, ויוצאים, אולי בפעם הראשונה לאחר תקופה ממושכת, לרחובה של עיר. לשמוח עם התורה הקדושה. היו אלו ריקודים יוצאים מן הלב. שמחה מהולה בדמעות. "שישו ושמחו בשמחת התורה". לא אשכח את יעקב, המושבניק עם השפם העבות, שנטל ספר תורה, נעמד בכיכר המרכזית והכריז שמכאן הוא לא זז… גם לא אשכח את יורם, הזקן הכי צעיר בסביבה, שרקד ופיזז כנער צעיר.
השבוע, נלקח הרב פכטר לבית עולמו שבע ומעוטר במצוות ומעשים טובים. גם כיום, שנים לאחר מכן, אני מתגעגע לטעם השמחה שהייתה לנו שם. האחדות, תחושת הערבות, גאוות היחידה שאפפה את האוויר.
*
"אין סגולה כתורה ואין דורשיה כישראל" אנו שרים במעמד הקפות בשמחת תורה כמו בהקפות שניות. גם בעיר חדרה התפשט המנהג, וכיום ב"ה ישנם כמה במות מרכזיות ורשמיות במוצאי החג, כשאמנים מהשורה הראשונה באים לשמוח ולשמח עם התורה הקדושה.
כיוון שזה הפך למסורת, ניתן כבר לתת סימנים בחוגגים… ניתן לראות גם את אלו שאצלם זוהי ההקפה הראשונה… אין להם מושג מדוע קוראים לאירוע "הקפות" ולא "ערב שירה". מבחינתם הם הגיעו להופעה אומנותית ללא תשלום…
אבל מכנה משותף ישנו בין כולם. הכול באים לשמוח לכבוד התורה ולומדיה. יום אחד בשנה המוקדש לשמחתה של תורה.
אלו הם שעותיו היפות של עם ישראל, שמתגלה במלא יפעתו והדרתו, ובעיקר באחדותו, כשרב המאחד על המפריד, והתורה – זו שקיבלנו מסיני – היא זו שמאחדת אותנו, חילונים וחרדים, אשכנזים וספרדים, מסורתיים ודתיים.
עכשיו, כאשר אנו מתחילים לקרוא מחדש בתורה, בספר בראשית. התורה מסתיימת עם המילים "לעיני כל ישראל" ומתחילה במילים "בראשית ברא", כשאנחנו רוצים לתקן את העולם ולייצר בריאה ויצירה – יש לנו לדעת ולבדוק קודם אם עם ישראל מאוחד "לעיני כל ישראל", הוא התנאי שנצליח. כי רק בכוחות משותפים – אנחנו שווים.
*
כעשרים שנה, שאני זוכה יחד עם רב העיר הגאון הגדול רבי דוד יחיאל ורנר לצאת במוצאי שמחת תורה, להסתובב בין כל הבמות בעיר, להגיע לכל מעמדי ההקפות שניות, לראות את כל עם ישראל ביופיו ותפארתו. עדה עדה כמנהגה, קהילה קהילה והדרך שבה היא בוחרת להביע את החיבה לספר הספרים.
גם השנה דילגנו מאירוע לאירוע לחזות ולהשתתף במעמדים הנפלאים בהם מתחברים כלל ישראל והופכים לאחד. לא קלה היא הדרך, בעמל רב הכנו במות ברחבי העיר ונערכנו לקליטת ההמונים, כי אחדות ושלום לא באים בנקל.
אין ספק כי אירועי ההקפות נסכו בנו – בכל תושבי העיר – כוחות מחודשים לקראת השבועות הבאים, בהם נתלכד כולנו להשפיע על עתיד העיר היקרה והקרובה לליבנו.
הבחירות בפתח, וכפי שכבר ספרתי לקוראי הנאמנים מצאתי את הרשימה שמאגדת ומאחדת כמה שיותר בין שבטי ישראל. לרשימה קוראים 'העיר של כולנו' בראשות ידידי ניר בן חיים. והשבוע מגיע לנו מזל טוב: קיבלנו את האותיות "כן".
אז זכרו לתמוך להצביע ולהשפיע במי שאומר:
כן – לאחדות
כן – לעשיה
כן – לפיתוח העיר
כן – העיר של כולנו
חורף בריא עם הרבה גשמי ברכה .
שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
אזור קבצים מצורפים